הסיפור שלה - שלומית יפת-ביאליק

הסיפור שלה - שלומית יפת-ביאליק


כששלומית יפת-ביאליק סיימה את לימודי המשפטים, נראה היה שדרכה ברורה וסלולה. היא הצטרפה למשרד עורכי-הדין של אביה, ובגיל עשרים ושש כבר ניהלה אותו בהצלחה מרובה. רק שאז הבינה שלא טוב לה. שזה לא המקום הנכון עבורה. נאמנה למורשתה מבית, היא לא ויתרה לעצמה: חישבה מסלול מחדש, יצאה לדרך עצמאית, והקימה את הוצאת הספרים "המשפחה המטיילת" שהפכה, זה מכבר, ל"תנ"ך" של משפחות ישראליות המטיילות בחו"ל. האומץ, הנחישות, הקסם והנדיבות של שלומית - כולם נמצאים כאן, בסיפור החיים שלה.

שלומית יפת-ביאליק | צילום: תומר שרון, סטודיו תומאס

אז מי את?

שלומית, נשואה לאוּרי ואמא לאיל, עופר והילה - "המשפחה המטיילת". אני רואה עצמי כברת מזל, מפני שאני עושה משהו שאני מאוד אוהבת, שמשלב באופן נפלא את החיים האישיים, המשפחתיים והעסקיים שלי.


"אנחנו המשפחה המטיילת" - משפחת ביאליק, ספרד 2016 | אלבום פרטי


ומה את עושה?

אני בעלת הוצאת הספרים: "המשפחה המטיילת" - מדריכי נסיעות למשפחות ישראליות המטיילות בחו"ל. בהוצאה שלי אני חובשת, למעשה, כובעים רבים: בעלים, מו"ל, תחקירנית, כותבת, צלמת ומפקחת בפועל על כל שלבי הביצוע עד להפצת הספרים לנקודות המכירה. יתר עיסוקיי ומשיקים לכך: אני מקיימת מפגשי ייעוץ קבוצתיים ואישיים לקראת היציאה לטיול בחו"ל, הרצאות המביאות מידע רלוונטי, ומשיבה און-ליין לשאלות גולשים.


שורשים, סיפורי ילדות, מה את זוכרת?

אני בת הזקונים במשפחה בת ארבעה ילדים. ביחד עם קומץ משפחות, היו הוריי ממייסדי שכונת רמת מוצא בירושלים, שבה נולדתי וגדלתי.


שלומית, 1987 | אלבום פרטי


אמי שרה, היא פרופסור לחקר המקרא, כלת פרס ישראל בתחומה. אבי, גדעון ז"ל, היה משפטן, בעל משרד עצמאי לעריכת-דין. שני ההורים שלי ניהלו קריירה משמעותית, עובדה שהשפיעה מאוד על תפישת עולמי ועיצבה, במידה רבה, את מסלול חיי.


אמא שלי הייתה אשת קריירה בשנים שבהן זה לא היה מאוד מקובל. היא הייתה האישה הראשונה שכיהנה כראש החוג למקרא באוניברסיטה העברית, האישה הראשונה ששימשה כראש המכון לחקר היהדות ועוד. המון דברים עשתה כ"אישה הראשונה". המסר בבית היה ברור: ניתן לשלב חיי משפחה עם קריירה. העובדה שאת אישה אולי מציבה בפניך קשיים, אך אינה מהווה סיבה להימנע מעשייה והגשמה עצמית.


אבא שלי היה עו"ד, בעל משרד עצמאי בירושלים. עבורו העצמאות הייתה יתרון: הוא היה אחראי לגורלו, ניתב את דרכו בהתאם לנטיית לבו וכישוריו. אבא מעולם לא הצליח להבין את האנשים שמילאו לוטו... מבחינתו העבודה כשלעצמה הייתה ערך, והצלחה היא משהו שאתה משיג בזכות עבודה קשה, עקבית ומאומצת. החינוך בבית היה לעצמאות כלכלית. מגיל צעיר מאוד התחלתי לעבוד עבור דמי הכיס שלי. זה נתן לי תחושת ערך ומסוגלות.


בזכות הקריירה האקדמית של אמא שלי, יצאנו כמה פעמים לשנות שבתון בחו"ל. כשהייתי בת שלוש נסענו לשבתון בקליפורניה, בכיתה ד' באנגליה, ובכיתה י' בבוסטון. אבא פירגן לאמא את הקריירה שלה מכל הלב. לקראת היציאה לחו"ל היה סוגר את המשרד שלו לשנה, משהה את הקריירה שלו, מצטרף אלינו ושב ופותח את המשרד עם שובנו ארצה.


משפחת יפת מטיילת, שבתון בקליפורניה 1977 | אלבום פרטי

"מאז ועד היום אני מרגישה בנוח בכל מקום שאני נוסעת אליו" - שלומית ואמה, ארה"ב, 1978 | אלבום פרטי

התקופות הללו בחו"ל נתנו לי המון: ראיתי עולם, הכרתי אנשים, תרבויות ומנהגים ובעיקר, למדתי להסתדר ולהרגיש בבית בכל מקום. ההורים שלי נתנו לי הרבה חופש, וגם בחו"ל שמרתי על העצמאות שלי. אמא שלי תמיד הייתה מתגאה, ש"לא חשוב איפה יזרקו את שלומית, היא תיפול על הרגליים ותסתדר". התחושה הזו הייתה בשבילי משהו חזק מאוד. מאז ועד היום, אני מרגישה בנוח בכל מקום שאני נוסעת אליו.

השהייה בחו"ל חידדה עבורנו מסר נוסף: הוריי נולדו בארץ. המושג ציונות היה חלק ממה שהם. אבא שלי, יליד ירושלים, היה חבר ב"הגנה" ולחם על שחרור העיר במלחמת העצמאות. עם כל ההנאה בחו"ל, והאפשרויות שעמדו בפני אמי מעבר לים, תמיד היה ברור לנו שחוזרים, שכאן זה הבסיס והבית.


"השהייה בחו"ל חידדה את המסר: 'הבסיס הוא כאן'" | אלבום פרטי


לאחר השחרור נסעתי לטיול הגדול בדרום-אמריקה. כמי שכבר התנסתה בחיים בחו"ל, חשוב היה לי מאוד לחוות את הדברים "מבפנים": לדבר עם המקומיים בשפתם ולהכיר את חייהם ומנהגיהם. עבורי, ההצלחה הגדולה ביותר הייתה כשאנשים הזמינו אותי להתארח בביתם. עד היום זוהי עבורי המהות האמיתית של הטיולים: להתקרב לאוכלוסייה המקומית, לאכול את האוכל המקומי. בגדים מסורתיים מכל סוג שהוא מביאים לי שמחה גדולה...


כשחזרתי התחלתי ללמוד לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטה העברית. זו הייתה הבחירה טבעית עבורי, ללכת בדרכו של אבי. כבר בתקופת הלימודים התחלתי לעבוד במשרד עם אבא, שעסק בייצוג משפטי בתחום של סכסוכי מקרקעין במזרח ירושלים. כשסיימתי, הצטרפתי אליו במשרה מלאה. מעבר לעבודה עצמה, שיתוף הפעולה בינינו היה מרתק. אבא שלי היה יזם בנשמתו. בכל קונפליקט או בעיה, הוא ראה הזדמנות לצמיחה. הביטחון העצמי שלו והביטחון שלו בי וביכולות שלי, דחפו אותי קדימה.


אחרי כשנה נסעו הוריי לעוד שבתון בחו"ל, ואני נשארתי לבד במשרד, ולמעשה ניהלתי אותו בפועל. כשההורים חזרו ארצה, אבא לא חזר לעבוד במשרה מלאה, ולמעשה המשרד כבר היה "שלי". בשנת הלימודים הראשונה הכרתי את אוּרי, מהנדס תעשייה וניהול, ולימים נישאנו.


בתוך הקמת הקן המשפחתי ויצירת חיים משלי, התחלתי לשאול את עצמי האם אני נמצאת במקום הנכון לי. אחרי כמה שנים אינטנסיביות מאוד, הבנתי שמה שאני עושה פשוט לא מתאים לי. בבסיס של העיסוק בעריכת-דין קיים הקונפליקט בין שני צדדים. אני שונאת קונפליקטים, תמיד שנאתי, ועשיתי כל שביכולתי כדי להימנע מהם. בעוד שאבא שלי הסתער בחדווה על הצורך לייצג את לקוחותינו בבית המשפט, אני תמיד ניסיתי למצוא נוסחה לפשרה. לא נהניתי מעצם הלחימה. לאחר תקופה של לבטים קשים, סגרתי את המשרד של אבא, חמישים שנה לאחר שהקים אותו.

חיפשתי את דרכי. בינתיים נרשמתי לתואר שני בהיסטוריה של המשפט. ביקשתי לעצמי פסק זמן, שהות למחשבה. אבל בפנים אמרתי לעצמי: "אז קודם הלכת בעקבות אבא שלך, ועכשיו, את הולכת לכיוון של אמא. אבל מהי הדרך שלך?" סיימתי את התואר השני. רגע לפני שהתחלתי דוקטורט, הצבתי לעצמי מראה לא מתפשרת. הרגשתי שכבר נכשלתי פעם אחת בבחירת הקריירה שלי, ושהפעם הבחירה שלי צריכה להיות נכונה. למזלי, קשרתי את חיי עם איש נפלא, שתמך בי מאוד לאורך כל התקופה הזו, ונתן לי את הגב ואת השקט לקבל החלטות שקולות.


בתקופת התואר השני, נולד בננו הבכור איל. כשהיה בן חמישה חודשים, נסענו שלושתנו לטיול באיטליה. היינו הורים צעירים, מנוסים בטיולים בעולם, וחשבנו ש"מה הבעיה, פשוט נוסעים עם תינוק". הטיול הזה, שבו הבנתי שלטייל כמשפחה דורש היערכות אחרת, היה בדיעבד, נקודת המפנה שלי. לאחר תקופה ארוכה של מחשבות ושאלות, החלטתי לכתוב מדריך נסיעות למשפחות לאיטליה. כך נולדו ספרי "המשפחה המטיילת".


"בדיעבד, הטיול הזה היה נקודת המפנה שלי" - שלומית עם איל התינוק, איטליה 2005 | אלבום פרטי


פתאום הכל התחבר לי. ידעתי בדיוק מה אני עושה ואיך. למזלי, קיבלתי בתחילת הדרך המון תמיכה מדודי זאב יפת (בעל הוצאת ספרי "פספורט" לאירופה), שיעץ לי בנדיבות רבה והקל עלי מאוד.

עד אז, היו בשוק מדריכי נסיעות שכוונו לתרמילאים, או למטיילים מבוגרים, והייתה רק מעט מאוד התייחסות לטיולים בחו"ל עם ילדים. כעת עמד בפני האתגר של יצירת נישה חדשה: מדריכי טיולים למשפחות.


מראש ידעתי שאני יוצאת למסע ארוך: שאני מכוונת לסדרה של ספרים. הייתה לי מטרה ברורה: להפוך את הטיול המשפחתי לחו"ל לדבר פשוט ונגיש. ידעתי שמדריכי הנסיעות שלי ייכתבו ויעוצבו בדרך נגישה וידידותית למשתמש, בגובה העיניים ותוך הצעת אלטרנטיבות שונות, כך שכל אחד יוכל למצוא בהם מסלולים ואתרים המתאימים לו, ולבנות טיול בהתאמה אישית.

סדרת מדריכי "המשפחה המטיילת" | צילום: תומר שרון, סטודיו תומאס

הבנתי שחלק חשוב מנוחות השימוש בספרים תלויה בעיצוב הגרפי שלהם. למזלי הטוב, הכרתי את גליה לרך, מעצבת גרפית ומאיירת. זו הייתה תחילתה של שותפות מקצועית וידידות נפלאה. גליה אחראית ל"פָּנים" של ספרי "המשפחה המטיילת" וכן לאיורים שכבר כבר הפכו לסימן ההיכר שלהם. בשנת 2008 יצא לאור המדריך הראשון שלי, לצפון איטליה, ובעקבותיו באה גם חוברת ההפעלה ליעד זה. לשמחתי, מהרגע הראשון התגובות אליו היו טובות מאוד. הבנתי שעניתי על צורך ושאני בכיוון הנכון.


בהתחלה עשיתי כמעט הכל לבד, עד לרמת ההובלה של הספרים לחנויות. נאמנה לחינוך שלי מהבית, לא עשיתי לעצמי הנחות. עבדתי קשה מאוד בשביל ההצלחה שלי. בהמשך, למדתי להסתייע באנשי מקצוע, אך גם כיום אני מעורבת בכל שלבי היצירה של הספרים ובכולם ניכרת טביעת היד שלי.


בעקבות המדריך הראשון באו עוד חמישה: "המשפחה המטיילת" לסלובניה וקרואטיה, הולנד, היער השחור, פריז ואוסטריה. בימים אלה אני עובדת על יצירת ספר חדש על ספרד. את הספרים מלוות חוברות הפעלה ייחודיות לכל יעד. בנוסף, יצרתי חוברת הפעלה גם עבור חברת "אל-על".


מה לקחת איתך מ"בסיס האם" לשלומית של היום?

לקחתי המון, מבסיס האם וממסלול חיי.


"הבחירה שלי לכתוב למשפחות אינה מקרית" - שלומית עם אמה שרה,

אחותה חגית ואחיה גלעד | אלבום פרטי


הבחירה שלי להתמחות בכתיבת מדריכי טיולים למשפחות אינה מקרית. אבא שלי ז"ל ואני היינו "החברים הכי טובים" ואני קשורה מאוד לאמי ולאחים שלי. אורי והילדים הם הפרטנרים שלי לטיולים המשפחתיים, אחותי חגית היא הפרטנרית הקבועה שלי לטיולי תחקיר עבור הספרים. בבית שבו גדלתי, הייתה חשיבות גדולה למסגרת המשפחתית. אני בחרתי לשמר את הערך הזה בתחום העיסוק שלי.


"אחותי חגית היא הפרטנרית הקבועה שלי לטיולי תחקיר" - ספרד 2016 | אלבום פרטי

שני ההורים שלי אהבו מאוד את מה שעשו, את הקריירה שיצרו לעצמם בעשר אצבעות. גדלתי על זה שהעיסוק הוא אחד הדברים החשובים ביותר בחיים, והטמעתי היטב מסר זה. אני רואה את מה שאני עושה לא כעבודה, אלא כמי שאני. זו לא רק פרנסה. זו ההזדמנות שלי לממש את הפוטנציאל שלי באמת, לעשות דברים בעלי משמעות. לפעמים אני מקבלת מכתבים ממשפחות שטיילו, שמספרות לי כמה נהנו בזכות הספרים שלי. זה מציף אותי אושר. אני יודעת שהיה לי תפקיד וחלק בהנאה שלהם. שעשיתי טוב.


"אני רואה את מה שאני עושה לא כעבודה, אלא כמי שאני" - סלובניה 2015 | אלבום פרטי

בצד הקריירה, אבא שלי ידע גם ליהנות מהחיים. בכל שבתון של אמא הוא סגר את המשרד שלו, וכשהיינו בחו"ל היה מטייל המון, שומע הרצאות, עוסק בספורט. הוא ידע ליהנות מהדברים הקטנים והפשוטים בחיים. בחיים שלי כיום אני מחפשת תמיד את הדרך לאיזון התמידי שבין המשפחה, העבודה והפנאי. אני תמיד הולכת לחוגים, עוסקת בדברים שגורמים לי הנאה וממלאים לי את הנפש.


השהות בחו"ל כילדה וגם הטיול של אחרי הצבא טבעו בי את חותמם. אני אוהבת לטייל. ממש-ממש אוהבת לטייל... לא משנה כמה פעמים אני נוסעת, אני תמיד מתלהבת. אני במיטבי כשאני בטיול: הזמן טס לי, פיזית אני מרגישה נפלא. זה אזור הנוחות שלי. כשאני רואה שלטים של שבילים אני מתמלאת אנרגיות. העבודה על כל ספר שלי כרוכה בהרבה נסיעות, ובהרבה טיולים מגוונים. היכולת שלי לשלב את העבודה עם ההנאה העצומה שאני חווה היא מקור לאושר גדול.


"בטיולים אני במיטבי" - דוברובניק 2010 | אלבום פרטי


ויחד עם זאת, חשוב לציין: גם לנו יש פשלות ולא תמיד הכל מצליח לנו. גם אנחנו מתבלבלים לפעמים בדרך, גם אצלנו הילדים רבים במושב האחורי... על בשרי למדתי, שאין טיול מושלם - יש את הטיול שמתאים לנו. הספרים שלי מביאים תמונה אמיתית, בגובה העיניים ובלי להתייפייף. אני נעזרת בתגובות של אנשים, תמיד פתוחה ושמחה לשמוע הערות לשיפור, ומשלבת בכל ספר, גם סיפורים אישיים של אנשים שכבר היו וחוו את המקום.


מסר לאומה?

טיילו הרבה. הטיול המשפחתי תורם המון. הילדים שלכם יסתכלו עליכם, יראו איך אתם מתפקדים ומסתדרים גם בארץ זרה, ויבינו שהעולם פתוח בפניהם. החשיפה לשפות זרות, לתרבויות, לריחות ולטעמים מרחיבה את האופקים ומציידת אותנו בחוויות שהופכות להיות חלק ממי שאנחנו. חלק ממי שנהיה. וחשוב לטייל גם עם ילדים צעירים. הם אולי לא יזכרו מקומות, אך יזכרו ועוד איך את החוויה המשפחתית, את המשמעות של הדברים. לפעמים דווקא החוויות הקטנות: הליכה משותפת לסופרמרקט, פיקניק על שפת האגם, הלינה בצימר וכד' הן אלה שייזכרו לטוב, ויהפכו לחלק מהזיכרון והסיפור המשפחתי שלכם.


"הטיול יהפוך לחלק מהזיכרון המשפחתי שלכם" - משפחת ביאליק, ספרד 2016 | אלבום פרטי

קראתם? דברו אלי. אשמח מאוד לתגובותיכם.

לקריאת פוסטים נוספים בבלוג לחצו.










אהבתם? מזמינה להירשם לבלוג ולקבל עדכונים במייל על פוסט חדש

© 2023 by Salt & Pepper. Proudly created with Wix.com