חמש תמונות וסיפור - נֹגה סדן

חמש תמונות וסיפור

^.^.^.^.^

נֹגה סדן

נֹגה סדן | צילום: שני ולמן

מי אני >> מה אני?

נֹגה סדן, בת 29 מבאר שבע. נשואה לאלמוג ומגדלת את שרלוט, כלבה כנענית שמצאתי במדבר בגיל חודש. טבעונית.

אספנית כרונית על גבול הג'אנקית, מכורה לבגדים יד שנייה ולמסעות. מריחה חנויות יד שנייה מקילומטרים. מציצה בפחים בחיפוש אחר אוצרות. משתעשעת בבגדים ותחפושות על בסיס יומיומי והם כלי הביטוי המועדף עלי.

>> בשמונה השנים האחרונות כותבת את הבלוג "חמש שקל".

>> יזמת מולטי-פוטנציאלית אוטודידקטית עם קוצים בטוסיק.

>> בעלת Old School - חנות בגדי וינטג' ויד שנייה נודדת בתוך מיניבוס בית-ספר ישן ששיפצה.

>> המייסדת של Drobe It, סטארט-אפ צעיר בתחום אופנת היד-שנייה (שכמו כל סטארט-אפ בתחילת דרכו כמובן שעומד לשנות את העולם).

מוטו: מי שלא מנסה לא נכשל. כשלומדים מכישלון - הוא כבר לא כשלון, הוא שכר לימוד.

.....................................................................

1

תמיד סחפתי אחריי את אחיותיי ובנות הדודות | צילום: דני סדן

ילדה מורה.

נולדתי הבכורה מבין שלוש אחיות. מגיל מאוד צעיר הייתי סקרנית. עוד לפני כיתה א׳ כבר קראתי כל מילה כתובה שנתקלתי בה: אנציקלופדיות, ספרים, מודעות ועיתונים, כולל הפרסומות. פעם אפילו נתקעתי בעמוד ברחוב כי קראתי ספר תוך כדי הליכה...

אהבתי ליזום דברים וליצור. כנכדה בכורה, תמיד סחפתי את אחיותיי ובנות הדודות אחריי למשחקים שהמצאתי, סרטים שהכנתי, הצגות ושירים. יצרתי כל הזמן.

בגיל שמונה, בבוקר שאחרי החתונה של הדוד שלי, קמתי מוקדם-מוקדם ויחד עם אחיותיי בניתי אולם חתונות שלם מניירות וסלוטייפ, כולל בובת ברבי ככלה ובובת בארט סימפסון כחתן. ההורים שלי היו המומים מכך ששמתי לב לכל הפרטים הקטנים, כולל ברבור הקרח כמובן.

בכיתה ג׳ המורה הזמינה את ההורים שלי לשיחה ואמרה שארגנתי קבוצת ילדים להשתתף בחוג טבע אצלי בבית ושיש לי המון יוזמה, אבל לא בטוח שהילדים יאהבו את זה שאני בתפקיד המורה.

היא צדקה, הם באמת לא אהבו. אז קיצצתי את הכנפיים של היזמת וחזרתי להיות סתם ילדה.

.....................................................................

2

זו הייתה שנה שבה הרגשתי מהו כוחה של קבוצה | אלבום פרטי

לגור בקומונה.

אחרי התיכון ולפני הצבא, עשיתי שנת שירות בקומונה של הצופים באור יהודה. היינו שבעה בני 18, שלוש בנות וארבעה בנים, שהגיעו מרקעים שונים ומשפחות שונות, וביחד גרנו בדירה אחת - הקומונה.

זו הייתה שנה של סיר לחץ, שנה שבה הרגשתי מהו כוחה של קבוצה. שבעה אנשים שגרים ביחד, ומאמינים שהם הולכים להציל את העולם. כל אחד מגיע לדירה בסוף יום עבודה מפרך עם אנרגיות שונות, שבעה עולמות מתנגשים.

כמה נדיר זה שכולם מסונכרנים באנרגיות טובות, אבל כשזה קורה זה שווה כל רגע. זו הייתה שנה של למידה עצמית, יציאה מתוך הבועה שלי וחיבור אמיתי וכן עם אנשים כל-כך שונים ממני. יצאתי מהשנה הזו עם שישה קולות פנימיים חדשים שעוזרים לי לנווט את דרכי ולהסתכל על העולם בצורה מורכבת יותר, עד היום.

גם עכשיו, יותר מעשר שנים אחרי, חברות הקומונה הן החברות הכי טובות שלי, חברי הקומונה הם כמו אחים שלי, והמשפחה המדהימה הזו התרחבה כשהצטרפו אליה גם בני הזוג.

.....................................................................

3

החבר הכי טוב שלי והאהבה הכי גדולה שלי | צילום: לירון אראל

אלמוג.

למדתי עם אלמוג בתיכון. היינו ידידים, והוא אהב אותי בסתר. הוא היה משמיע לי מוזיקה שלא הכרתי, וליומולדת שש-עשרה הביא לי דיסק שהכין לי. בצבא צירוף מקרים נדיר הוביל אותנו להיפגש שוב ופתאום משהו ניצת, בדיוק כשלא חיפשתי קשר רציני.

אלמוג הוא הדבר הכי מדהים שקרה לי, הוא החבר הכי טוב שלי והאהבה הכי גדולה שלי גם אחרי תשע שנים של זוגיות. אלמוג מצחיק אותי, מלמד אותי להסתכל על המורכבות שבדברים, נותן לי רוח גבית. הוא לא מפסיק לדחוף אותי להגשים את החלומות, והוא מרגיע אותי כשהעולם קצת גדול עליי. עד היום הוא משמיע לי מוזיקה שאני לא מכירה.

התחתנו בחתונה מדברית באוקטובר 2015. בחופה הוא הקריא לי שיר שכתב עליי בתיכון ואני הבטחתי לו חיים מלאי הפתעות. כסגירת מעגל נתנו לאורחים במתנה דיסק לדרך שהכנו להם עם שירים שאנחנו אוהבים.

.....................................................................

4

החלל שנוצר השאיר יותר מדי זמן למחשבות שמשכו אותי למקומות אפלים | צילום: אלמוג שמחון

גיל 27 - הגיל שבו מתתי ונולדתי מחדש.

חגגתי את יומולדת 27 עם אלמוג וחברים בפדובה שבאיטליה, חודש לפני שסיימתי את הסמסטר אחרון בתואר ואת חילופי הסטודנטים שם. זו הייתה סיומה של תקופה מדהימה, ואחריה הגיעה נפילה גדולה.

בגיל עשרים ושבע נדדתי בין חדר הנעורים בבית הוריי לדירת השותפים של אלמוג, שהיה בעיצומו של התואר השני בספרד. זו הייתה אמורה להיות תקופה מושלמת, בלי מחוייבויות או דאגות, רק טיולים ומגורים באחת הערים היפות בעולם – סן סבסטיאן.

אבל החלל שנוצר מהמסגרת הלימודית שנגמרה השאיר יותר מדיי זמן למחשבות, שמשכו אותי למקומות אפלים שלא ידעתי שקיימים בי ושקעתי בדיכאון. לא ידעתי מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה וכבר סיימתי תואר ואני גדולה והמחשבות ההרסניות על מה יהיה בעתיד ואם אי פעם אצליח למצוא כיוון בחיים פשוט הוציאו אותי מדעתי.

כדי להעסיק את המוח שלי במשהו אחר, נשאבתי לארגוני חתונה שלא היו מביישים מפעל הפקת אירועים קטן. זה איפשר לי לעסוק במשהו רגעי שהקל על הפחד, והכניס אותי למסגרת, קלושה ככל שתהיה. זה גם הביא נפילה עמוקה מאוד אחרי שהחתונה עברה. כל השדים שגירשתי חזרו בעוצמה כפולה, והפעם כבר לא היה לי למה לצפות - רק אני והחרדות.

טסנו לירח דבש בארה״ב כשאני במצב נפשי מעורער. לפעמים לא יכולתי לצאת מהמיטה כשבחוץ כל ניו יורק מחכה לי. עם הרבה תמיכה של אלמוג וגם קצת עזרה תרופתית לאט-לאט ככל שהתקדמנו מהחוף המזרחי לחוף המערבי התחלתי להרגיש טוב יותר.

הבנתי שזה בסדר שאני לא יודעת מה אעשה עוד עשר שנים ושמספיק שאחליט מה בא לי לעשות עכשיו. אני לא צריכה לקבל החלטות הרות גורל על החיים עצמם, רק על היום, ואולי על השבוע הבא.

את יומולדת עשרים ושמונה חגגתי כשהגענו לניו-אורלינס, שמחה כל-כך לסיים את שנת עשרים ושבע, שהייתה רכבת הרים רגשית עם כניסה מטאפורית למועדון עשרים ושבע המפוקפק, ויציאה ממנו בלידה מחדש.

.....................................................................

5

קניתי מיניבוס והפכנו אותו בדיוק למה שראיתי בדמיוני | צילום: חיים הורנשטיין

היציאה לעצמאות.

אחת התובנות שהיו לי בירח הדבש היא שמה שאני הכי אוהבת לעשות בעולם זה למצוא אצרות יד שנייה. ומה שהתחשק לי זה להתעסק עם יד שנייה. אז מה אם למדתי תואר בפסיכולוגיה ובמדעי המוח? החלטתי לקחת את כל האומץ (או הטמטום) שיש לי ולהקים עסק.

התאהבתי בקונספט הפוד טראקס שראיתי בארה״ב וחלמתי להקים עסק נייד ליד שנייה. זהו הפרוייקט הכי גדול ומאתגר שעשיתי בחיים. נכנסתי אליו בפול גז ובניתי אותו בשתי ידיים עם עזרה ממשפחה וחברים.

למדתי נהיגה על משאית, קניתי מיניבוס והפכנו אותו בדיוק למה שראיתי בדימיוני. מאז הלב שלי לא מפסיק להתרחב.

כל יוזמה שהתחלתי הובילה לעוד יוזמות - לימדתי את עצמי עיצוב, הקמתי סטארטפ קטן שחלמתי עליו, והיום אני מרגישה שאין שום דבר שאני לא יכולה לעשות, רק שהימים קצרים מדיי.

שוב היזמת שבי יצאה לאור, והפעם היא פה כדי להישאר.

.....................................................................

אהבתם את חמש התמונות של נגה? - דברו אלי. אשמח מאוד לתגובותיכם.

רוצים לראות עוד? - הכנסו לחמש התמונות של דפנה שמש-דוד

רוצים לקרוא תמיד לפני כולם? - הירשמו כאן למטה, הפוסט הבא כבר בדרך אליכם.